פרופ' רבקה פלדחי: תשובה לבן דרור ימיני

  1. ימיני כותב שחברי המל"ג אינם פונקציונרים פוליטיים והם לא מונו על ידי שר מהליכוד או מהימין. על פי חוק המל"ג, חברי המל"ג ממונים על ידי שר החינוך, שהוא מיניה וביה איש פוליטי. לא בדקתי מי מן החברים מונו על ידי השר גדעון סער שכיהן במשך ארבע השנים האחרונות. מותר להניח שחלק מהם אמנם מונו על ידיו. סער ידוע כאדם בעל אג'נדה פוליטית, ויש דוגמאות משכנעות שהיא מעצבת באופן אפקטיבי את מערכת החינוך תחת הנהגתו. המינויים למל"ג נמצאים בגבול העדין בין פוליטיקה לאקדמיה. בעבר הכירה המערכת השלטונית בגבול עדין זה ושרי החינוך העדיפו להתרחק ממעורבות ישירה במל"ג. כיום מצב הדברים שונה. בודאי שחברי המל"ג אינם פונקציונרים פוליטיים. אבל זו הכללה לא רלבנטית למקרה שלפנינו. סביר יותר לחשוב שתחת הנהגתו של סער לחלק מן החברים יש אג'נדה פוליטית והם פעלו ופועלים בהשפעתה. האדם שדחף יותר מכל את ההחלטה הקיצונית והלא מידתית לא לאפשר לרשום תלמידים למחלקה בבן גוריון הוא חבר מרכז הליכוד. מותר להניח שהוא לא מלאך נייטרלי. כדי להפריך טיעון זה ימיני צריך להביא הוכחות ברורות שכל חברי המל"ג לא פעלו בהשפעת האג'נדה הפוליטית שלהם. את זה הוא בינתיים לא עשה.

  2. ימיני קובע בביטחון שרוב חברי המחלקה נמנים על זרם התיאוריה הביקורתית, זרם שולי במדע המדינה שמחקריו אינם ניתנים להפרכה לפי העקרון הפופריאני. בכך הוא פשוט חוזר – בשינויי נוסח קלים – על המלצת ועדת המשנה של המל"ג בה נכתב: על המחלקה "להרחיב את מגוון הגישות המחקריות במחלקה באופן שישקף את הפלורליזם של גישות מחקר בדיסציפלינה, כפי שהמליצה ועדת האיכות. בעיקר מדובר על העדר הייצוג של הגישה הפוזיטיביסטית במדע המדינה בקרב חברי הסגל במחלקה. גיוס סגל שמרביתו מייצג תת גישה בזרם המחקר הפרשני (תיאוריה ביקורתית) במחלקה שבה קיים כבר ייצור יתר של תת גישה זו אינו עולה בקנה אחד עם רוח הדו"ח של ועדת ההערכה הבינלאומית." ימיני במאמרו מייצג באופן סכימטי את הקריאה המעוותת הנ"ל של ועדת המשנה בדו"ח של ועדת האיכות שהוא עצמו (המל"ג) מינה. במקום "פוזיטיביזם" אומר ימיני "עקרון פופריאני" (ובאמת פופר נמנה במובן מסויים על הזרם הפוזיטיביסטי בפילוסופיה של המדע, או לפחות צמח מתוכו); במקום "תת גישה" הוא אומר "זרם שולי". אולם קריאה כזו של דו"ח ועדת האיכות נמצאת בסתירה חמורה לדברים מפורשים שכותב יו"ר ועדת האיכות, פרופסור ריסה במאמריו. למשל, ריסה מסתייג מן הכינוי "פוזיטיביזם" וטוען שזהו תיוג שנועד לסמן את ה"חברה הטובים" מן ה"אנשים הרעים". זה בדיוק מה שעושה תת הועדה של המל"ג בהמלצתה, ובעקבותיה ימיני במאמרו. יתירה מזו, ריסה מביע "סקפטיציזם בריא", כדבריו, כלפי גישות אהסטוריות ואתרבותיות (במלים אחרות גישות פוזיטיביסטיות מובהקות) וממליץ לחוקרים לאמץ:

"an emphasis on interpretive understanding as an intrinsic, albeit not exclusive, part of any causal explanation, and a recognition that social scientists are part of the social world which they try to analyze".

 לא סביר לחשוב שפרופסור ריסה שינה את דעתו במהלך העבודה על הדו"ח. סביר יותר שהקריאה בדו"ח של תת הועדה של המל"ג לא נעשתה ברוחו של ריסה. ימיני חוזר על הקריאה הלא מהימנה הזו ללא מחשבה יתירה.

 לעומת זאת, רוב החוקרים במחלקה לפוליטיקה וממשל כן אמצו לעצמם את גישתו של ריסה. הם עוסקים במגוון בעיות הקשורות במדינה כגון מערכת הבריאות, חלוקת המרחב וכד' – הכל בגישה ההסטורית תרבותית שעליה מגן ריסה, טבועה בסקפטיציזם בריא שגם אותו הוא מאמץ לחיקו. בשום אופן לא ניתן לתייג את העבודה של כולם כ"תיאוריה ביקורתית" ובזה לגמור עניין.

  1. הרושם שימיני במאמרו מעוות את המציאות מתחזק אצלי מן המכתב שכתבו שני חברי ועדת המעקב – פרופסור ריסה ופרופסור אימרגוט – כאשר ביקשו להרחיק עצמם מהחלטת ועדת המשנה של המל"ג למנוע רישום תלמידים למחלקה בשנה הבאה. ימיני לא מתעלם מן המכתב הזה. הוא דווקא מזכיר אותו, אך אינו מעניק לו כל משמעות. זה מסמן בעיני את הקושי – או פשוט אי הרצון שלו – לקרוא את הדו"ח באופן ישר, על פי רוחו, ולבקר את ההחלטה של ועדת המשנה של המל"ג כהחלטה בלתי עניינית.  

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: