ד"ר גיא בן פורת: בין מעריב לאונ' בן גוריון: הממשלה מרסקת את הדמוקרטיה

האיום בסגירת המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון וקריסתו של מעריב מעידים על הציניות של הפוליטיקאים שחוטאים לתפקידם

לפני כשני עשורים, בעידן האופטימי מיד אחרי נפילת החומה שכונה אז "גלובליזציה", חופש ודמוקרטיה נראו כמעט מובנים מאליהם. התחזקותה של כלכלת השוק על חשבון ממשלות, יחד עם טכנולוגיות חדשות המבטלות גבולות הבטיחו, כך לפחות נראה היה, חופש מידע ושיח ציבורי פתוח שיחזקו את הדמוקרטיה ויבטיחו חופש לכולם.

תהליכים גדולים נבחנים לעיתים במאורעות נקודתיים. שניים כאלה, האיום בסגירת המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון וקריסתו של העיתון "מעריב", מעידים שהאופטימיות הייתה מוגזמת.

מה בין עיתון פרטי ובין מחלקה באוניברסיטה? בשני המקרים מדובר בקשר הרופף לעיתים בין כלכלת שוק ודמוקרטיה, בציניות של פוליטיקאים, ובציבור אדיש המסרב להבחין במתרחש לנגד עיניו או שבוי בסיסמאות שמייצרים עבורו פוליטיקאים המבקשים מצדם להבטיח את בחירתם לקדנציה נוספת.

דמוקרטיה, בניגוד לפרשנות הוולגרית של פוליטיקאים ואחרים שהיה ראוי אולי שיילמדו קורס או שניים בפוליטיקה וממשל, איננה מסתכמת בצמד המילים "הרוב קובע." דמוקרטיה מחויבת להגן על זכויות פרט, מיעוטים ועל שיח ציבורי גם כאשר הוא מרגיז ומייסר. אותם הדברים אמורים גם לגבי "כוחות השוק" שלכאורה מבטאים את רצון הרוב ולכן יש להניח להם לפעול ללא הפרעה.

את תוצאות האמונה המופרכת הזו נוסיף לשלם כולנו עוד הרבה שנים קדימה. יתרה מכך, האם מי שהוא מאמין שכוחות השוק/הרוב קובע יגנו על היצירה האמנותית? על הביקורת והדיון? על השיח הדמוקרטי?

נאמנות של אזרחים למדינה הפכה בשנים האחרונות למבחן לזכויות אזרח בסיסיות ולעיתים להסתה נגד אזרחים שאינם מיישרים קו עם הממשלה ומדיניותה. הגיע אולי הזמן להפוך את המשוואה ולשאול האם המדינה, ובעיקר הממשלה, נאמנה לאזרחיה?

האם הממשלה – ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" – דואגת לשמר את חופש הביטוי והשיח הציבורי? או שמא היא רומסת ברגל גסה את השיח הזה. עושה הרושם שממשלת ישראל כשלה במתכוון להבין את תפקידה הדמוקרטי והפכה את היוצרות תוך שאימצה שני עקרונות פשטניים החוטאים לאחריותה ותפקידה.

במקום בו נדרשה התערבותה להגן על הפלורליזם התקשורתי – מעריב וערוץ 10 – נשענה הממשלה על עיקרון "כוחות השוק" תוך שהתעלמה מתפקידה לווסת את אותם כוחות על מנת להבטיח שיח דמוקרטי פתוח. קריסתם של אמצעי תקשורת מרכזיים תרוקן את השיח הציבורי ותחליש את הדמוקרטיה.

מאידך, במקום בו נדרשה הממשלה לאפשר את אותו השיח הפתוח – האקדמיה – (שגם עליה מאיים רעיון "כוחות השוק") בחרה הממשלה להישען על עיקרון ה"רוב הקובע" על מנת להשתיק קולות מרגיזים. אקדמיה, נועדה לאתגר, לשאול שאלות ולעודד שיח פתוח המוגן מפני התערבות פוליטית ואיננו כפוף לפופולריות כזו או אחרת.

דמוקרטיה איננה מובנת מאליה והשיח הדמוקרטי אינו בהכרח נעים לשומעים. דמוקרטיה זקוקה לציבור מעורב, בעל ידע ומחויב לערכיה. היא זקוקה גם לממשלה שלא רק תאפשר אלא גם תגן על הדמוקרטיה. לא הממשלה הזו ככל הנראה.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: