פרופ' רבקה פלדחי: הערכה מקצועית (לשם שיפור) או רדיפה פוליטית?

לפני כמה שבועות פרסם עיתון ה"ארץ" כותרת ראשית בדבר המלצה של ועדת משנה של המועצה להשכלה גבוהה למנוע רישום תלמידים למחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. אם תאושר החלטה זו במליאת המל"ג פירושה יהיה סגירת המחלקה. דומה כי אנו ניצבים עתה בפני רגע של אמת. מי שסבר כי פעילותם של גופי ימין קיצוניים כמו "אם תרצו" מסתכמת באיום ובהפחדה לשם סתימת פיות ומניעת ביקורת – עלול לגלות כי מדובר ביותר מזה: בהנפת גרזן ממש על המשך קיומה של מחלקה באוניברסיטה.

הערכה של עבודה אקדמית, כמו גם ביקורת על דעותיהם של מרצים וחוקרים באוניברסיטה, כולל ביקורת פוליטית אינה חדשה, והיא לגיטימית. אולם בשנים האחרונות הולך ומיטשטש הגבול בין ביקורת לרדיפה בעידודם של גופים פוליטיים. הכניסה של אנשי ארגון פוליטי ימני קיצוני כמו "אם תרצו" לכיתות הוראה באוניברסיטה כדי לפקח על המרצים; ייצוגים של מרצים בדמותם של מבצעי הלינץ' ברמאללה בחוברת תעמולה של "אם תרצו"; נאומו של שר החינוך גדעון סער – המופקד על מינוי חברי המל"ג –"בוועידת "אם תרצו"; דיון מתלהם בועדת החינוך של הכנסת בעניין המחלקה לפוליטיקה וממשל; מעקב של ארגון "מוניטור האקדמיה בישראל" אחר מרצים שמחקריהם "נגועים" במתודולוגיה ניאו–מארכסיסטית וביקורתית בטענה שהם חותרים תחת הלגיטימיות של מדינת ישראל – כל אלה ועוד הן דוגמאות לרדיפה של קולות ביקורתיים בחסותם של גורמים פוליטיים המופעלים או מגובים על ידי השלטון.

המועצה להשכלה גבוהה החלה בתהליכי הערכה של מחלקות באוניברסיטאות לפני מספר שנים. תהליך ההערכה מתבצע על ידי ועדות מקצועיות שחבריהן – חוקרים מוכרים בתחומם, רובם לא ישראלים. התהליך כולו נשען על דו"חות מפורטים של הערכה עצמית שמוגשים על ידי המחלקות ונסמך על האמון שנותנות המחלקות באוניברסיטה, במל"ג ובועדה המקצועית. התהליך אמור לקדם את המחלקה ולשפר את רמתה והישגיה. תהליך הערכה וביקורת במתכונת זו של המחלקות למדע המדינה באוניברסיטאות החל לפני כשנתיים והסתיים בדו"ח של ועדה מקצועית שפורסם בינואר 2012.

קריאה בדו"ח הועדה מגלה דברי שבח שחלקו חבריה למחלקה באוניברסיטת בן גוריון לצד דברי ביקורת. בשלושה נושאים צויינה המחלקה לטובה, כנבדלת משאר המחלקות למדע המדינה בארץ: 1) בדגש על לימודי אירופה שהוא ייחודי למחלקה זו. 2) ברמת הקשר בין מורים לתלמידים ורמת ההדרכה הניתנת לתלמידים בתארים המתקדמים, חרף מיעוט המורים. 3) בהצלחה לגייס כספים מקרנות תחרותיות. כמו כן ציינה הועדה לחיוב את הרוח הקולגיאלית ושיתוף הפעולה בין המורים. הועדה גם קבעה שלמרות העיסוק בפוליטיקה ומימשל בגישה ביקורתית ואקטיביסטית מקפידים המרצים לעודד חשיבה ביקורתית גם אצל תלמידיהם, כולל ביקורת על המרצים עצמם. הלומדים במחלקה ובוגריה הביעו שביעות רצון רבה מלימודיהם בה. עם זאת הועדה העלתה דברי ביקורת על הרכב הקורסים שנובע, בין היתר, מן ההרכב החסר של הסגל. בעיקרו של דבר קבעה הועדה כי המחלקה חסרה מומחים שתחומם הוא לב הדיסציפלינה של מדע המדינה ושיטות מחקר כמותיות. לפיכך התמקדה הועדה בהמלצותיה בשתי נקודות: א. חיזוק תוכני ומתודולוגי של מדע המדינה. ב. תמיכה הכרחית של האוניברסיטה במחלקה על ידי הקצאה מיידית של שלושה עד ארבעה תקנים של מרצים בתחום החסר. הועדה העמידה את האוניברסיטה בפני בחירה: לחזק את דיסציפלינת האם על ידי הקצאת משאבים נאותה, או לשקול, כמוצא אחרון, את סגירת המחלקה. ודוק: האוניברסיטה היא זו שאמורה לשקול סגירה. יש הבדל מכריע בין סגירת מחלקה על ידי האוניברסיטה לבין סגירתה על ידי מל"ג. מעשה כזה הוא התערבות בוטה באוטונומיה של המוסד תוך פגיעה בחופש שהיה נחלת חלקן של האוניברסיטאות מאז המצאת המוסד באירופה של ימי הביניים. התערבות כזו גם אינה מתיישבת עם עקרון האוטונומיה המוסדית שקיבל ביטוי בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה משנת 1958.

ואמנם האוניברסיטה נענתה לאתגר שהציבה בפניה הועדה באופן מיידי. היא העניקה למחלקה שלושה תקנים חדשים – מעשה רדיקלי של ממש בתנאים הקיימים; היא עקבה בקפדנות – באמצעות מומחים שמינתה – אחר תהליכי הבחירה של המועמדים. שלושה חוקרים צעירים נבחרו על ידי המחלקה: מומחה לשיטות כמותיות במדעי המדינה; מומחית לפוליטיקה השוואתית, ומומחית לתיאוריות פוליטיות. כתגובה לתוכנית הפעולה שנשלחה לחברי הועדה על ידי הרקטור ונשיאת האוניברסיטה הביע צוות המעקב מטעם המל"ג הערכה עמוקה לצעדים שננקטו ואף כתב שאם יבוצעו המלצותיה, יש להוריד מסדר היום את האופציה של סגירת המחלקה, שהוזכרה כמוצא אחרון בדו"ח המקורי. לבסוף, לאחר שהוקצו התקנים, נבחרו המועמדים, ועברו את תהליכי המינוי כראוי בירכו חברי צוות המעקב שפיקחו על ביצוע ההמלצות את המחלקה ואת הנהלת האוניברסיטה על יישום ההמלצות. צוות המעקב הוסיף שעל המחלקה להמשיך ולהגדיל את מיגוון השיטות והגישות התיאורטיות במינויים לעתיד.

לאור כל אלה, הצעת ההחלטה שהתקבלה על ידי ועדת המשנה של מל"ג ביום 4.9.2012, על פיה "במצב הנוכחי לא יתאפשר רישום מחזור חדש של סטודנטים לשנת תשע"ד למחלקה.." – החלטה שפירושה המעשי הוא סגירת המחלקה על ידי מל"ג – היא החלטה שרירותית וחסרת כל קשר לעבודת צוות המעקב. יותר מזה: היא נמצאת בניגוד לקביעותיהם. החלטה כזו – אם תתקבל על ידי מליאת המל"ג – היא חסרת פשר ענייני, בייחוד על רקע החלטה אחרת, שהתקבלה לפני מספר שבועות, להעניק מעמד של אוניברסיטה למרכז באריאל על סמך תהליך הערכה בלתי ראוי, שלא כלל אף מומחה מחוץ לישראל –כפי שהעיד ראש ות"ת, הפרופסור עמנואל טרכטנברג. במצב עניינים זה, הדרך היחידה להבין את המלצת ההחלטה של ועדת המשנה היא כאקט פוליטי של הימין המתנכל למחלקה שרוב מוריה הם אנשי שמאל בעלי גישה ביקורתית לשלטון. החלטה כזו תביא, קודם כל, לקבורת חמור של תהליכי ההערכה אקדמית מטעם המל"ג ולערעור האמון בו. בנוסף, החלטה כזו פירושה פוליטיזציה של ההשכלה הגבוהה ורדיפה של מרצים בשל השקפת עולמם הפוליטית והשקפתם המקצועית הביקורתית: בשתי מלים: דיכוי הרוח והחופש האישי האקדמי. בהצטרף למתרחש ברשות השידור, לניסיונות לפגוע בעצמאות ובתפקיד של היועץ המשפטי לממשלה, ולחנק העיתונות באמצעות ההיצף הקרוי"ישראל היום", מדובר – לא פחות – בסירוס היכולת לבקר את השלטון ומעשיו. דמוקרטיה ללא ביקורת חופשית היא דבר והיפוכו, היא אינה דמוקרטיה עוד.